תקופת גיל ההתבגרות היא שלב מעברי בסיומו הופך הילד לבוגר צעיר, אשר במהלכה מתרחשים שינויים דרמטיים בגופו, בנפשו, ובקשריו המשפחתיים והחברתיים של הילד המתבגר. נהוג לייחס תקופה זו לטווח הגילאים 12-19, אך אצל ילדים וילדות רבים הוא מתחיל סביב גיל 10 ונמשך לתוך שנות ה-20.

מבחינה גופנית מוקד ההתפתחות היא ההתפתחות המינית, שמייצרת שינויים גופניים שמבדילים בין המינים. השינוי במראה החיצוני והחשיבות הגוברת שהוא מקבל משפיעים, לחיוב ולשלילה, על הדימוי העצמי, דימוי הגוף, והביטחון העצמי של המתבגרים - ומכאן שגם על מצבם הרגשי והחברתי. ישנם מתבגרים שצולחים את השינויים הללו בקלות יחסית, ויש כאלו החווים קושי ומתח רב שמהווה גורם סיכון להתפתחות מצבים של חרדה ודיכאון.

מבחינה פסיכולוגית תקופה זו מאופיינת בשתי מטרות התפתחותיות עיקריות, שהשגתם משקפת את מה שאנו יכולים לדמיין כשאנו חושבים על אדם בוגר. האחת היא ביסוס העצמאות והנפרדות, תהליך במסגרתו הילד המתבגר הופך פחות תלוי בהוריו ולוקח על עצמו פונקציות שהוריו מילאו עבורו. למרות שמדובר בתנועה טבעית מתלות לעצמאות, לא תמיד מדובר בתהליך פשוט. על הצרכים הילדיים להיות מסופקים דיים על מנת שהילד יהיה מוכן להפרד מהם ולהמשיך הלאה בהתפתחות שלו. עליו לוותר על הבטחון שהקשר הילדי להוריו מספק לו, לטובת החופש והאחריות של גיל ההתבגרות. המטרה השניה היא גיבוש הזהות העצמית, תהליך בו המתבגר מבסס תפיסה יציבה וברורה של האדם שהוא. תהליך זה קשור בבחירות שעליו לעשות – מי יהיו החברים שלו, מה יעשה בשעות הפנאי שלו, אילו מקצועות יבחר ללמוד בבית הספר, במה הוא טוב יותר ובמה פחות, במה הוא דומה ושונה מהוריו, ובהמשך – עם איזה אדם היא\הוא רוצים לחיות את חייהם ובמה הם רוצים לעבוד.

מבחינה חברתית מתרחש תהליך שמתחיל בהיחלשות עוצמות הקשר לדמויות ההוריות והחזקות הקשרים החברתיים. הצורך בהכרה ובשייכות, שסופק קודם לכן במסגרת המשפחתית, מופנה כעת לקבוצת השייכות החברתית. המתבגרים משקיעים מאמיצים רבים בתחום החברתי ועלולים לחוות מצוקה רבה אם אינם מצליחים לבסס קשרים חברתיים. ישנם מתבגרים שהמצוקה נובעת מתחושת הבדידות החברתית שלהם, אך ישנם גם כאלו שנסוגים מקשרים חברתיים ואינם נראים מוטרדים מכך.

תהליך ההתבגרות כרוך בשינוי שעובר הילד, אך תלוי גם ביכולת של ההורה לעבור שינוי בעצמו, וגם ביכולת של הקשר שבין ההורה לילד לעבור שינוי. זוהי יכולה להיות תקופה מתסכלת עבור כל הצדדים. ישנם רגעים בהם הילד זקוק להוריו כפי שהיה כילד קטן יותר, וישנם רגעים שהוא כועס עליהם כשהוא מרגיש שהם רואים בו עדיין את ילדם הקטן. ההורים, לצד תחושות הגאווה על ההתפתחות של ילדם, עלולים לחוות קושי הקשור באובדן המקום המרכזי שהיה להם בחיי ילדם, ואיתו אובדן מסוים של תחושת החשיבות, הערך והנחיצות שלהם. תפקיד ההורים בשלב הזה הוא לעודד את השינוי שעובר המתבגר, לתמוך במטרות ההתפתחותיות שלו, ולעזור לו לפתור את האתגרים המשמעותיים שמתעוררים.

קשיים אופיינים למתבגרים

רבים מהקשיים איתם מתמודדים מתבגרים מתרחשים בתחום היחסים הבינאישיים: היחסים החברתיים והיחסים בתוך המשפחה. קשיים אלו משפיעים על הפניות של המתבגרים ללמידה ולכן פעמים רבות הם ילוו בירידה בלימודים, אך לא תמיד. מתבגרים החווים קשיים בתחומים אלו יכולים להגיב בהסתגרות בחדרם, בנסיגה חברתית, בירידה או עלייה במשקל, בירידה משמעותית במצב רוח, בבכי שמתעורר לעיתים תכופות, בעצבנות, כעס וחוסר שקט, במריבות בתוך המשפחה, בחרדת בחינות ופרפקציוניזם, ועוד. בכל מקרה כזה יש לפנות למתבגר ולהתייחס לשינוי שניכר בו או למצבו מתוך דאגה כלפיו וללא שיפוטיות, ובמקרה הצורך לפנות להתייעצות.

גיל ההתבגרות

© 2016 כל הזכויות שמורות לנועם שלייסנר. התכנים המופיעים באתר אינם מהווים עצה רפואית או תחליף להתייעצות עם מומחה.

 כל הצילומים האתר אדיבות iritKA.

טל':

054-6664556

נועם שלייסנר - פסיכולוג

טיפול פסיכולוגי בחדרה, פרדס חנה, בנימינה וזכרון יעקב